האונס באילת והיהדות
הרב יניב חניאהאלולתשפ25/08/2020
שאלה:
מעניין אותי אם יש לרב וליהדות מה לומר על האונס הנורא באילת...
תשובה:
להגיד "לאן הגענו" תמיד היה סימן להזדקנות. אתה מביט סביבך, ההתנהגות של הנוער של והצעירים לא מוצאת חן בעיניך ואז אתה ממלמל "לאן הגענו" ומיד מגדיר את עצמך כמבוגר, זקן ולא מעודכן.אבל נדמה שיש זמנים שבהם מותר להיות זקן שכזה, להביט על המצב סביבנו, להיות בהלם מוחלט ובשוק למרות הציניות, החדשות בכל חצי שעה והידיעות שמצטברות ולמלמל- לאן הגענו... ואיך הגענו ואיך, אלוקים אדירים, זה יכול להיות. מבלי להתרגל, מבלי להגיד "ככה זה היום".
נראה שאחד המקרים הללו הוא האונס הנורא הזה (בין אם היו 30 או 5). זה מקום שבו מותר להיות זקן, זקן ממש, שלא מאמין ולא מקבל ושואל את עצמו לאן הגענו. החכמה היא גם לשאול לאן הגענו, ברבים, כולנו. כי כאשר החריגים בחברה מוכנים ויכולים לבצע מעשים כגון אלו זה מלמד גם על החשובים והנקיים שבה. סטיה כל כך גדולה רחוק מהמקור מלמדת על סטיה קטנה יותר במקור- אבל על סטיה. בדיוק כפי שהרוצחים בשגגה ממתינים למותו של הכהן הגדול דווקא, כי רציחות בשגגה מלמדים על בעיה שמתחילה מהראש, בעיה שבאה לידי ביטוי, אצל העם עצמו, ברצח חסר אחריות בשגגה. ואולי, אצלנו, לא על מדובר על סטיה קטנה כל כך...
החברה שלנו גסה, אלימה, הכבישים שלנו מסוכנים, תאונות פגע וברח הפכו לכמעט שגרה יומית, האלימות שולטת גם אצל ה"נורמלים", עד שבמחוזות אפלים זה מגיע לרצח קר של ילדים או אונס מטורף כזה... כדי לתקן את ה"סטיות" הללו, כדי למנוע את המחוזות הקשים הללו שאליהם הגענו, צריך להתחיל את התיקון מהשורש. בזה אני לא מסכים עם התקשורת, זה לא רק עניין של מחלקות רווחה ושוטרים, זה שינוי מהותי באופן החיים של כולנו כאן, של עדינות נפש נחוצה ואופי אחר וחדש של כל החברה שלנו... רק כך נזכה כולנו להגיע בשלום לגיל זקנה ולשאול על דברים טריוויאלים וקטנים "לאן הגענו".
תשובות נוספות בנושא-
מותר לבעל לכפות יחסים?
לא, זה לא נכון, לבעל אסור לכפות יחסים על אשתו (ולהיפך), חכמים אומרים דברי קשים על מי שנולדים מיחסי אונס ואפילו יחסים של חצי אונס (כמו שיכורה, ישנה וכדומה).
אולי מה ששמעת זה שמותר לכפות כתובה על מי שמסרבת (וגם מסרב מצד הגבר) לקיים יחסים, כלומר- בן זוג שמסרב לקיים יחסים עם בת זוגות ולהיפך ניתן לכפות עליו להתגרש בלי כתובה.
לא, זה לא נכון, לבעל אסור לכפות יחסים על אשתו (ולהיפך), חכמים אומרים דברי קשים על מי שנולדים מיחסי אונס ואפילו יחסים של חצי אונס (כמו שיכורה, ישנה וכדומה).
אולי מה ששמעת זה שמותר לכפות כתובה על מי שמסרבת (וגם מסרב מצד הגבר) לקיים יחסים, כלומר- בן זוג שמסרב לקיים יחסים עם בת זוגות ולהיפך ניתן לכפות עליו להתגרש בלי כתובה.
חומריות
טוב, זו שאלה מאוד מאוד מורכבת עם המון פנים ושלבים ועומקים. גם הצד המעשי שלה לא מוכרח, כי יש המון גוונים לחברות ויש חברות שצריך לשמור איתן על קשר ויש שלא וכדומה...
בכל מקרה אני אנסה לעמוד על כמה עקרונות-
1) בתהליכים שעובר אדם, כל אדם, יש ת מיד תנועה של מטולטלת, נניח אדם שהיה חומרני, או אפילו מאוד חומרני, והוא עכשיו מתחיל להתקרב לדת, או למשהו רוחני... הרי שהוא צריך בשלב ראשון להיות בקצה הרחוק השני. אחר כך הוא חוזר לאט לאט לאמצע. הרמב"ם מביא את זה לגבי כל המידות. נניח שאדם קמצן מאוד, הרי שכדי להפוך לנדיב בשלב ראשון הוא צריך להיות מאוד קיצוני, כך הוא מתקן את הקמצנות... ואז הוא חוזר לאמצע. אני מניח שכך גם איתך, ההתקרבות שלך לרוחניות גורמת בהכרח לזה שתמאסי בחמוריות וזה טוב וזה הגיוני וזה נועד לתקן משהו שהיה לא בריא. התהליך שאת מתארת הוא מאוד מוכר- הרבה חוזרים בתשובה, נניח, מוותרים על העבודה שלהם ועוד... אז אצלך זה בקטן, כי את נערה ואת כבר מכירה את הדת וכדומה... אבל גם אצלך זה תהליך. בסופו של דבר תמצאי מקום גם לחומר.
ב) היהדות, בניגוד להרבה דתות בעולם, איננה מואסת בחומריות... היא מכבדת אותה, היא רואה בה כלי שנועד לשרת את הקודש, אבל לא משהו מאוס. זה ככל הנראה פירוש מאמר חז"ל שהמשיח יבוא על חמור, הכוונה היא שהמלך המשיח ידע איך לנצל ולשעבד את החומריות.
ג) אין ספק שבימינו יש המון המון חומריות, חומריות מטורפת שהורסת כל חלקה טובה ולכן בימינו גם מי ש"ממוצע", נחשב פעמים רבות לחריג. זה ככל הנראה כוונת הכתוב בשיר השירים אם יתן איש את כל המון ביתו באהבה בוז יבוזו לו... אבל אין ספק שהחומריות, חוסר הצניעות וההתמכרות למין בימינו הם כאלה שכל מי שמוותר על זה מעט בשביל הרוח- נחשב לחריג ושונה. אבל אני יכול לומר לך מניסיון של מי שעונה על אלפי ואלפי שאלות כאלו בשנים האחרונות שזה לא אומר כלום על האושר של בני האדם. החומר לא מביא אושר.
ד) לגבי הקשר עם החברות, אני עברתי חוויה דומה. למדתי בתיכון דתי רגיל, והחברים הפכו ללא דתיים בגיל התיכון (היום רובם הגדול חזר שוב בתשובה, מלבד בודדים), והיתה תקופה ארוכה שבה הרגשתי בדידות גדולה. הרגשתי שמצד אחד איבדתי חברים כי הלכתי לישיבות וכדומה... ומצד שני שהעולם החדש לא קיבל אותי, בעיקר בגלל שאני ספרדי ועולם הישיבות הציוני דתי הוא אשכנזי ברובו. היה לי מאוד קשה והאמת היא שעד היום אני מרגיש שאני משלם מחיר. אבל דווקא עם החברים הותיקים מהילדות העניינים הסתדרו. אנחנו היום חברים טובים, כולל עם מי שהלך מאוד רחוק עם החילוניות ונהיה ממש רחוק מהדת. אבל אנחנו שומרים על קשר ואני מרגיש שאין יותר מתחים. זה נכון שזה לא כמו שזה היה פעם, אבל אני חושב שאצל אף אחד זה לא כמו פעם, לא משנה מה התהליך שהוא עבר. לכן העצה שלי היא שתבחרי חברות שאיתן זה יכול להמשיך... מי שלגמרי שקועה בחומר ובבנים ובקשר הגופני... ככל הנראה לא מתאימה לך עכשיו. אבל אני בטוח שניתן למצוא בנות שהן באמצע ושניתן להשמור איתן על קשר עמוק לאורך זמן.
טוב, זו שאלה מאוד מאוד מורכבת עם המון פנים ושלבים ועומקים. גם הצד המעשי שלה לא מוכרח, כי יש המון גוונים לחברות ויש חברות שצריך לשמור איתן על קשר ויש שלא וכדומה...
בכל מקרה אני אנסה לעמוד על כמה עקרונות-
1) בתהליכים שעובר אדם, כל אדם, יש ת מיד תנועה של מטולטלת, נניח אדם שהיה חומרני, או אפילו מאוד חומרני, והוא עכשיו מתחיל להתקרב לדת, או למשהו רוחני... הרי שהוא צריך בשלב ראשון להיות בקצה הרחוק השני. אחר כך הוא חוזר לאט לאט לאמצע. הרמב"ם מביא את זה לגבי כל המידות. נניח שאדם קמצן מאוד, הרי שכדי להפוך לנדיב בשלב ראשון הוא צריך להיות מאוד קיצוני, כך הוא מתקן את הקמצנות... ואז הוא חוזר לאמצע. אני מניח שכך גם איתך, ההתקרבות שלך לרוחניות גורמת בהכרח לזה שתמאסי בחמוריות וזה טוב וזה הגיוני וזה נועד לתקן משהו שהיה לא בריא. התהליך שאת מתארת הוא מאוד מוכר- הרבה חוזרים בתשובה, נניח, מוותרים על העבודה שלהם ועוד... אז אצלך זה בקטן, כי את נערה ואת כבר מכירה את הדת וכדומה... אבל גם אצלך זה תהליך. בסופו של דבר תמצאי מקום גם לחומר.
ב) היהדות, בניגוד להרבה דתות בעולם, איננה מואסת בחומריות... היא מכבדת אותה, היא רואה בה כלי שנועד לשרת את הקודש, אבל לא משהו מאוס. זה ככל הנראה פירוש מאמר חז"ל שהמשיח יבוא על חמור, הכוונה היא שהמלך המשיח ידע איך לנצל ולשעבד את החומריות.
ג) אין ספק שבימינו יש המון המון חומריות, חומריות מטורפת שהורסת כל חלקה טובה ולכן בימינו גם מי ש"ממוצע", נחשב פעמים רבות לחריג. זה ככל הנראה כוונת הכתוב בשיר השירים אם יתן איש את כל המון ביתו באהבה בוז יבוזו לו... אבל אין ספק שהחומריות, חוסר הצניעות וההתמכרות למין בימינו הם כאלה שכל מי שמוותר על זה מעט בשביל הרוח- נחשב לחריג ושונה. אבל אני יכול לומר לך מניסיון של מי שעונה על אלפי ואלפי שאלות כאלו בשנים האחרונות שזה לא אומר כלום על האושר של בני האדם. החומר לא מביא אושר.
ד) לגבי הקשר עם החברות, אני עברתי חוויה דומה. למדתי בתיכון דתי רגיל, והחברים הפכו ללא דתיים בגיל התיכון (היום רובם הגדול חזר שוב בתשובה, מלבד בודדים), והיתה תקופה ארוכה שבה הרגשתי בדידות גדולה. הרגשתי שמצד אחד איבדתי חברים כי הלכתי לישיבות וכדומה... ומצד שני שהעולם החדש לא קיבל אותי, בעיקר בגלל שאני ספרדי ועולם הישיבות הציוני דתי הוא אשכנזי ברובו. היה לי מאוד קשה והאמת היא שעד היום אני מרגיש שאני משלם מחיר. אבל דווקא עם החברים הותיקים מהילדות העניינים הסתדרו. אנחנו היום חברים טובים, כולל עם מי שהלך מאוד רחוק עם החילוניות ונהיה ממש רחוק מהדת. אבל אנחנו שומרים על קשר ואני מרגיש שאין יותר מתחים. זה נכון שזה לא כמו שזה היה פעם, אבל אני חושב שאצל אף אחד זה לא כמו פעם, לא משנה מה התהליך שהוא עבר. לכן העצה שלי היא שתבחרי חברות שאיתן זה יכול להמשיך... מי שלגמרי שקועה בחומר ובבנים ובקשר הגופני... ככל הנראה לא מתאימה לך עכשיו. אבל אני בטוח שניתן למצוא בנות שהן באמצע ושניתן להשמור איתן על קשר עמוק לאורך זמן.
לשון הרע
זה לא ממש מוגדר "בסדר" אלא זה לא מוגדר לשון הרע. האיסור של לשון הרע הוא חמור מאוד, אולם מצד שני הוא יצר חזק מאוד ואנשים נוטים להזדקק ממש לספר מה שעבר עליהם, ולכן כאשר מדברים על מישהו שהשומע לא מכיר, מגדירים את זה לא כ"לשון הרע", זה נכון שיש בזה קטרוג, לפעמים, אולם לפעמים בעיית הקטרוג איננה עומדת בפני הצורך הנפשי לשתף אחרים, או לחילופין זה לא ממש קטרוג, כי אנשים נוטים להתלונן ולכן לא ברור שהשומע יאמין או יאזין לדברים.
אצל צדיקים של ממש, זו תיחשב עבירה גם כן.
יש איסור הלכתי לקטרג על עם ישראל, אם כי לא זכור לי שמישהו מונה זאת כמצווה, זה נלמד מהנביא בכמה מקומות שלא טוב לומר דברים רעים על עם ישראל...
זה לא ממש מוגדר "בסדר" אלא זה לא מוגדר לשון הרע. האיסור של לשון הרע הוא חמור מאוד, אולם מצד שני הוא יצר חזק מאוד ואנשים נוטים להזדקק ממש לספר מה שעבר עליהם, ולכן כאשר מדברים על מישהו שהשומע לא מכיר, מגדירים את זה לא כ"לשון הרע", זה נכון שיש בזה קטרוג, לפעמים, אולם לפעמים בעיית הקטרוג איננה עומדת בפני הצורך הנפשי לשתף אחרים, או לחילופין זה לא ממש קטרוג, כי אנשים נוטים להתלונן ולכן לא ברור שהשומע יאמין או יאזין לדברים.
אצל צדיקים של ממש, זו תיחשב עבירה גם כן.
יש איסור הלכתי לקטרג על עם ישראל, אם כי לא זכור לי שמישהו מונה זאת כמצווה, זה נלמד מהנביא בכמה מקומות שלא טוב לומר דברים רעים על עם ישראל...
אונס
מלבד העובדה שכמובן צריך לטפל בעניין מבחינתך וכדומה, ואני מקווה ומניח שאת עושה את זה, הרי שבחינה הלכתית (אני לא מתכוון כרגע לצד הזוגי, שבו תצטרכי לבחון היטב מה נכון לספר ומתי, כי אני חושב שבעלך, בגדול, צריך לדעת), מבחינה הלכתית את לא חייבת לספר כלום. רק כהן גדול מחוייב להתחתן עם בתולה, וכל עוד האונס לא היה "גילוי עריות", כלומר של מישהו מהמשפחה הקרובה, הרי שאת יכולה להתחתן עם כל אחד. כך שמבחינה הלכתית יבשה את לא חייבת לספר שלום.
כמובן שמבחינה נפשית, זוגית, וכדומה וגם מבחינת התמיכה שאת תצטרכי, חשוב למצוא דרך ליידע את בן זוגך בעז"ה.
בהצלחה רבה......
מלבד העובדה שכמובן צריך לטפל בעניין מבחינתך וכדומה, ואני מקווה ומניח שאת עושה את זה, הרי שבחינה הלכתית (אני לא מתכוון כרגע לצד הזוגי, שבו תצטרכי לבחון היטב מה נכון לספר ומתי, כי אני חושב שבעלך, בגדול, צריך לדעת), מבחינה הלכתית את לא חייבת לספר כלום. רק כהן גדול מחוייב להתחתן עם בתולה, וכל עוד האונס לא היה "גילוי עריות", כלומר של מישהו מהמשפחה הקרובה, הרי שאת יכולה להתחתן עם כל אחד. כך שמבחינה הלכתית יבשה את לא חייבת לספר שלום.
כמובן שמבחינה נפשית, זוגית, וכדומה וגם מבחינת התמיכה שאת תצטרכי, חשוב למצוא דרך ליידע את בן זוגך בעז"ה.
בהצלחה רבה......
דמויות בעולם העליון
לא ממש הבנתי את השאלה. אבל אם הבנתי, אז נדמה לי שכן, יש עולמות רוחניים שמקבילים לעולמות שלנו ולכאורה אמור להיות בהם כל מה שיש כאן. או הפוך בעצם- כל מה שיש כאן בעולם זה "גיבוש" חומרי של כל מיני מדרגות רוחניות, שמתגבשות ומצטמצמות עד שהן מופיעות כאן.
לא חושב שהשר של גיהנם זה כלב דווקא, זה משהו רוחני, לא משהו גשמי כמו שאנחנו רואים
לא ממש הבנתי את השאלה. אבל אם הבנתי, אז נדמה לי שכן, יש עולמות רוחניים שמקבילים לעולמות שלנו ולכאורה אמור להיות בהם כל מה שיש כאן. או הפוך בעצם- כל מה שיש כאן בעולם זה "גיבוש" חומרי של כל מיני מדרגות רוחניות, שמתגבשות ומצטמצמות עד שהן מופיעות כאן.
לא חושב שהשר של גיהנם זה כלב דווקא, זה משהו רוחני, לא משהו גשמי כמו שאנחנו רואים
כניסת שבת בהדלקת הנרות
כן, מבחינה הלכתית אשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. למיטב ידיעתי אין בזה הבדל בין ספרים לאשכנזים. אם אשהב לא רוצה לקבל שבת בהדלקה היא צריכה להגיד את זה במפורש, מה שקרוי בהלכה "לעשות תנאי", להגיד- אני לא מקבלת שבת בהדלקה.
הכוונה היא שהנר שלנו, הנשמות שלנו, החיים שלנו, שאושר והמזל שלנו ימשיכו להאיר תמיד.
כן, מבחינה הלכתית אשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. למיטב ידיעתי אין בזה הבדל בין ספרים לאשכנזים. אם אשהב לא רוצה לקבל שבת בהדלקה היא צריכה להגיד את זה במפורש, מה שקרוי בהלכה "לעשות תנאי", להגיד- אני לא מקבלת שבת בהדלקה.
הכוונה היא שהנר שלנו, הנשמות שלנו, החיים שלנו, שאושר והמזל שלנו ימשיכו להאיר תמיד.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
